בסעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין, נקבעו הוראות באשר לזכאות המוכר לחישוב המס בפריסה של שבח המקרקעין הריאלי לתקופה שאינה עולה על ארבע שנות מס או על תקופת הבעלות בנכס, לפי הקצרה שבהן, והמסתיימת בשנת המס שבה נבע השבח.
בסעיף הוגדר "המוכר" - מוכר שהוא תושב ישראל.
מלשון הסעיף עולה כי לא ניתן להחיל את הזכאות לחישוב המס בפריסה על תושב חוץ.
יחד עם זאת, באמנות למניעת מיסוי כפל, נקבעו הוראות באשר לאי-אפליה של תושב המדינה שהינה צד להסכם ביחס לתושבי המדינה האחרת בה נמכרים המקרקעין. על פי הדין בישראל, הוראותיהן של אמנות מס גוברות על הוראות החוק ככל שהחוק מפלה תושב חוץ לעומת תושב ישראל.
ואכן, בקשות המוגשות על ידי תושבי חוץ למשרדי מיסוי מקרקעין לחישוב המס בפריסה, נתקלות בסרוב.
מקורו של סרוב זה הינו בעמדתה של רשות המיסים כפי שקיבלה את ביטויה בהוראת ביצוע מיסוי מקרקעין 4/2011 בה נקבע בין היתר כי, כל בקשה לפריסת מס שבח תטופל לראשונה אצל מנהל מיסוי מקרקעין. מאחר ובהתאם להוראות סעיף 48א(ה) לחוק מיסוי מקרקעין, רק תושבי ישראל זכאים להגיש בקשה לחישוב המס בפריסה בהגשת השומה במשרדי מסמ"ק, נמנע מתושבי חוץ חישוב המס בפריסה כבר בשלב זה של הגשת השומה העצמית.
בפועל, מהותית, לא קיימת אפליה של תושב חוץ לעניין חישוב המס בפריסה של שבח המקרקעין, שכן, תושב החוץ זכאי להפעלת חישוב המס בפריסה במסגרת הדוח השנתי המוגש לפקיד השומה, וככל ששולם מס ביתר בהליך השומה מול מנהל מסמ"ק, כי אזי, יושב המס ששולם ביתר, באמצעות פקיד השומה.
בפסק הדין של וועדת ערר 10516-03-12 ברוך ואח' נ' מדינת ישראל שניתן ביום 18 במרס, 2014, שבמסגרתו הוגש ערר, בין היתר על החלטתו של מנהל מיסוי מקרקעין ת"א-מרכז לשלילת חישוב המס בפריסה של שבח במכירת מקרקעין בידי תושב חוץ, נקבע בדעת הרוב כי ע"פ הדין הנהוג בישראל הוראות האמנה בין ממשלת ישראל ובין ממשלת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית למניעת מסי כפל ולמניעת התחמקות ממס לגבי מיסים על הכנסה, גוברות על הוראת החוק. ומכיוון שבאמנה למניעת כפל מס, מצוי סעיף אי אפליה, חייבות רשויות מס שבח לחשב את המס על תושבי בריטניה כפי שהיו מחשבים את מס השבח לתושב ישראל.
